ח`אסקיה ראמי נ' מוחמד דעאס בן מוסטפא ואח'

החלטה

1.בפני בקשה להצטרף כתובע לתביעת הניזוק/המשיב 4 כנגד המשיב 1 המוגשת בתום פרשת הראיות.

המבקש הביע הסכמתו לאמץ את כתב התביעה שהוגש ע"י המשיב 4 ,שאף הסכים לבקשה וזאת ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן וכן התחייב כי יסתפק בהגשת הפרוטוקולים והתדפיסים שצורפו לבקשתו המעידים על התשלום שבוצע לנפגע ויוותר על חקירת מי מהעדים שהעידו.

ב"כ המשיב 1התנגד לבקשה בהתבסס על טענת התיישנות הואיל ומדובר באירוע משנת 00 ואילו הבקשה הוגשה באיחור של 4 שנים מאז חלוף מועד ההתיישנות.

2.כתב התביעה הוגש ע"י המשיב 4 ביום 17.12.06 ולאחר סיום ישיבת ההוכחות והודעות הצדדים הוברר כי הסתיימה הבאת הראיות מטעם הצדדים.

3. המבקש מבסס בקשתו על מספר נימוקים שעליהם גם חזר בתשובתו להתנגדות המשיב 1 כדלקמן:

ראשית, לאור סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב ) התשנ"ה – 1995 חייב המשיב 1 לשפות את המבקש בסכום הגמלאות ששילם למשיב 4 לאחר שהכיר בתאונה כתאונת עבודה ובסך של 797,480 ₪ כאשר זכות זו לא עומדת למבקש כנגד המשיבים 2 ו 3 בהיותם מעביד ומבטחו.

שנית, למבקש נודע על הגשת התביעה מפי ב"כ המשיב 4 רק ביום 6.10.10 לכן לא השתהה בהגשת בקשתו . משכך, רק במועד זה החל תהליך של בדיקת קיומה של עילת שיבוב וריכוז המסמכים הנוגעים בדבר.

שלישית, צירופו של המבקש לא יכביד כלכלית וראייתית על ניהול המשפט הואיל והסכים לאימוץ מלא של המסמכים בתיק וממילא לא יגרום לעיכוב כשלהו מצידו.

רביעית, צירוף המבקש ימנע ניהול הליכים כפולים והחלטות סותרות ויחסוך בהוצאות ובזמן שיפוטי.

חמישית, תביעת השיבוב טרם התיישנה הואיל ולמרות שחלפו 11 שנים מאז האירוע משנכנס המבקש בנעלי הניזוק נעצר מרוץ ההתיישנות עם הגשת התביעה של האחרון שתביעתו עדיין תלויה ועומדת.

שישית, ולחילופין, המשיב 1 הודה בזכות המבקש בתחשיב נזק שהוגש מטעמו בשנים 07 ו-09 ועל כן לאור סעיף 9 לחוק ההתיישנות התחיל מרוץ ההתיישנות ממועד זה והוא צפוי להסתיים בשנת 2014.

4.ב"כ המשיב 1 ביסס התנגדותו על ההלכה הפסוקה על פיה לטענתו מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום האירוע. לפיכך טען כי תוצאה אחרת תאפשר למבקש להגיש תביעתו בחלוף כל הדורות ובכל עת שיחפוץ בכך, בניגוד למדיניות משפטית ראויה. התנהלות כנ"ל תגרום למשיב הנ"ל עינוי דין ונזק ראייתי כבד לנוכח תיקון כתב התביעה והתחלת ההליך המשפטי מחדש. לא זו אף זו, אין יסוד לטענה כי המשיב 1 הודה בזכות של המבקש כמו שלא הכיר בזכותו של המשיב 4 כלפיו. עוד הוסיף ב"כ המשיב 1 וציין כי הואיל והמבקש השתהה במיוחד כשהמשיב 4 פנה אליו בתביעה עוד ביולי 00 ,ביקש מסמכים באמצעות בא כוחו בשנת 07 והודיעו על תביעתו בשנת 10 ,יש לדחות בקשתו.

5.שני הצדדים נדרשו להלכה הפסוקה ואין חולק כי פסה"ד המנחה בע"א 1577/97 המל"ל נ' עמית ,פ"ד נז(4) 433 דן בשאלת מהות זכותו של המל"ל ותחילתו של מרוץ ההתיישנות לגביה. וכך נאמר:

" התוצאה הרגילה המתבקשת מקיומה של סוברוגציה יוצר זיקה וזהות במקרה זה בין טענת ההתיישנות העומדת למזיק כנגד הניזוק לבין הזכות העומדת לו למזיק בעניין זה כנגד המוסד"

(ראה שם בעמ' 441)

יודגש כי יחסי מל"ל – מזיק ,נגזרים מזכות הניזוק שהמל"ל נכנס בנעליו. זכותו של הניזוק גודרת את זכותו של המל"ל להשבה, כך שאינו יכול להפרע מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק ואילו טענות שיש למזיק כלפי הניזוק יוכל להעלותן מול המל"ל כמו טענת ההתיישנות.

עוד מבהיר ביהמ"ש העליון בפסה"ד הנ"ל כי בהיות הזכות של המל"ל זכות תחלוף אין היא מקימה לו זכות תביעה עצמאית ועל כן יש למנות את מרוץ תקופת ההתיישנות ממועד התאונה של הניזוק.

על ההלכה הנ"ל חזר ביהמ"ש העליון ברע"א 3990/06 המוסד לביטוח לאומי נ' נסדר פאטי ביני פראטללי ואח' בקביעה כי:

" התיישנות תביעתו של הניזוק מקימה אם כן, מכוח התחלוף , מחסום גם לתביעתו של המוסד , ומכאן מתבקשת המסקנה כי גם צידו השני של המטבע נכון: כל עוד לא התיישנה תביעתו של הניזוק לא נסתם הגולל (מחמת התיישנות) גם על תביעת השיבוב של המוסד..... המוסד הנכנס לנעליו של הניזוק, זוכה בהארכת תקופת ההתיישנות כמו בניזוק."